החלטה בתיק ב"ש 4523/08

        בקשה לעיון חוזר

1.     כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס לשניהם עבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973, זאת במסגרת האישום הראשון לכתב האישום. בתמצית, במסגרת אישום זה מדובר בייבוא סם מסוכן מסוג MDMD במשקל של 1.994 ק"ג אשר יובא מבלגיה ארצה. האישום השני נוגע במבקש מס' 2 בלבד, ומייחס למבקש זה עבירה של ייבוא סם מסוכן מסוג שאינו ידוע.

2.     בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה כנגד המבקשים, ביום 1/2/08, בקשה למעצרם עד תום ההליכים (ב"ש 4126,4127/08).

3.     בהחלטה שבאה בבקשה לעצור את המבקשים נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד שני המבקשים בנוגע עם המעשים המיוחסים להם במסגרת האישום הראשון. משכך, קמה עילת מעצר כאמור בהוראת סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, ונשללה האפשרות לשחרורם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם (החלטה מיום 28/2/08).

4.     ערר שהגישו המבקשים לבית המשפט העליון, בנוגע עם ההחלטה לעוצרם עד לתום ההליכים, נדחה ביום 9/3/08, (בש"פ 1970/08, 1993/08).

5.     ביום 29/4/08 הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם המבקש מס' 1 (ב"ש 4523/08) ולמחרת, ביום 30/4/08, הוגשה אותה בקשה מטעם המבקש  מס' 2. החלטה זו עניינה שתי הבקשות שנדונו במאוחד.

6.     המבקשים, אף שהנם מיוצגים בנפרד, העלו טיעונים דומים: הטיעון המרכזי הנו טיעון חלוף הזמן עד כה,  מחד, והימשכותם הצפוייה של ההליכים בעתיד, מאידך. נטען, בין היתר, כי מאז מעצרם של המבקשים חלף פרק זמן ארוך וסיום ההליך טרם נראה באופק, קיימים הליכי עיון בחומר חקירה העלולים להימשך זמן רב, לרבות קיומו של חומר חקירה בחו"ל אשר טרם הגיע לידי המבקשים, שמיעת הראיות עתידה להתקיים, כפי שנקבע בשלב זה, בחודשים יולי וספטמבר, אך ברור, כך נטען, כי יידרשו מועדים נוספים, זאת שעה שהמבקשים טרם השיבו לכתב האישום. מכאן ברור, לשיטת המבקשים, כי ניהול ההליך ייארך מעבר לתקופת תשעת החודשים ועל כן, חל שינוי במאזן השיקולים אשר הצדיקו את מעצר המבקשים, שכן משקלם של שיקולים אלה נחלש בחלוף הזמן. עוד באה הפניה, חוזרת, לכך שמדובר במבקשים צעירים לימים, נטולי עבר פלילי, אשר ניהלו אורח חיים נורמטיבי לאורך השנים, משפחותיהם, שהנן משפחות נורמטיביות ומכובדות, חפצות לקחתם תחת אחריותן ומשמורתן, באה הפניה למכתבי ההמלצה הרבים שניתנו בעניינם של המבקשים, בין היתר מרבנים. כן אוזכרו תסקירי שירות המבחן אשר ניתנו בנוגע עם המבקשים במסגרת הדיון בשאלת מעצרם, תסקירים חיוביים מבחינת המבקשים, שאף המליצו על שחרור המבקשים לחלופת מעצר. בנוסף, באה הפניה להערת בית המשפט העליון (כב' השופט מ' נאור) בהחלטה בערר שהגישו המבקשים, החלטה שכאמור במסגרתה נדחה הערר, הערה שהתייחסה לחשש להתמשכות המשפט ולפיה 'דיה לצרה בשעתה' ונטען כי שעה זו אכן הגיעה, וכן עומדת ביתר שאת האפשרות שבית המשפט אף יקבל את טענת הטעות בעובדה לה טוענים המבקשים (באומרם כי סברו שיובאו ארצה יהלומים).

5.     המסגרת הנורמטיבית העוטפת את בקשת המבקשים, בקשה לעיון חוזר, מצויה בהוראת סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. הוראת סעיף 52 (א) קובעת כלהלן:

"עצור, משוחרר בערובה או תובע, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו  נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

 יישום ותרגום הוראה זו והפסיקה שניתנה בשאלת העיון החוזר, מובילים למסקנה כי דין הבקשות להידחות:

באשר לשאלת 'חלוף הזמן', אין טענה זו יכולה להישמע מקום שחלפו חודשיים בלבד מאז ניתנה ההחלטה בשאלת מעצרם של המבקשים ושעה שנקבעו מועדים (גם אם לא רבים), לשמיעת ראיות, במועד קרוב יחסית, הנראה לעין. לגבי העבר, לא ניתן לומר כי פרק הזמן שחלף מהווה "זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".הקביעה  שעבר 'זמן ניכר' מעת מתן ההחלטה, באופן המקים עילה לעיון חוזר בהחלטה, "הנה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסויים ייחשב כ'ניכר' בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל  מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות, המשפחתיות הכלליות והנפשיות" (ר' בש"פ 6845/07 אלכסנדר קוסטריקין נ. מדינת ישראל (החלטה מיום 19/8/07, כב' השופטת ע' ארבל). חלוף הזמן מביא, אמנם, להפחתה יחסית במשקל המסוכנות, אל מול האינטרסים האחרים המונחים על כפות המאזניים (ר' בש"פ 5825/06 ח' גולדבלט נ. מדינת ישראל, פורסם במאגר נבו) אלא שחלף הזמן בענייננו, אין בו להביא, בשלב זה, להפחתה בעלת משמעות במסוכנות המשיבים (ור', בנוסף, בש"פ 6286/06 פלוני נ. מדינת ישראל, החלטה מיום 21/8/08, פורסמה במאגר נבו). לגבי העתיד, טיעוני המבקשים, כפי שאף נוסחו בטיעוניהם לפניי, נסמכים על 'חשש סביר' או על כך ש: "יש לראות את קביעת הדיונים להוכחות... 14/7, 3/9 ו - 2/9 כקישוט שספק אם יצא לפועל..." לטענה זו, בשלב זה, אין כל בסיס ממשי. יוזכר בהקשר זה כי בקשת פרונמן לעיון בחומר חקירה, בקשה שבאה במסגרת הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (ב"ש 4480/08), ובקשת וייספיש לגילוי הראיות המפורטות בתעודות חיסיון שנחתמה על ידי השר לבטחון פנים, בקשה שהוגשה בגדר הוראת סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח משולב), תשל"א - 1971, בקשה אליה הצטרף גם פרונמן (ב"ש 4454/08), בקשות אלה נדחו בהחלטתו של כב' השופט צ' זילברטל ביום 20/5/08. אכן, במסגרת איזון בין השיקולים השונים ישנה משמעות, בין היתר, "לשלב בהליך הפלילי בו מתבקש בית המשפט לקבוע אם לעצור אדם... ועשוי להיות משקל שונה לאינטרס הציבורי מול זכויות הנאשם במקטעים שונים של ההליך הפלילי. ברי כי למימד הזמן ואורך התקופה בה יושב נאשם במעצר ישנו משקל סגולי ניכר במעשה האיזונים... ככל שתקופת מעצר הנאשם מתארכת לצורך ניהול משפטו, כך משתנה משקלם היחסי של מרכיבי האיזון זה מול זה. ככל שהתקופה מתארכת, יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרור, מול ערך ההגנה על אינטרס הציבורי, ושיקלולם הכולל של ערכים אלה ומציאת נקודת האיזון הראויה ביניהם, עשויה לעבור תהליך של שינוי עם חלוף העיתים"(ר' בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ. נעים נסראלדין ,  החלטה מיום 2/4/03, כב' השופטת א' פרוקצ'יה, פורסם במאגר נבו). עניינם של המבקשים, בשלב זה, טרם חולל שינוי במיקום הימצאותה של נקודת האיזון וסימני השאלה אותם העלו המבקשים על כל אי הוודאות האופפת אותם, אין בהם משום הגברת האינטרס של המבקשים אל מול הגנה באינטרס הציבור. מדובר בהשערות בלבד ולא ברור כלל ועיקר כי יתממשו, ובחששות שהועצמו מעבר למידה.

6.     הסנגורים הפנו לשני מכתבים אשר נשלחו אליהם מטעם המבקשת, האחד מיום 4/5/08 והאחר מיום 19/5/08. בראשון, נאמר כי הוברר לאחרונה שנערכת חקירה בהולנד באשר למעורבותם של תושבי הולנד בפרשייה בה מעורבים (לכאורה) המבקשים, טרם התקבל חומר הראיות מהולנד וצויין כי קיימת בקשה לקבל עזרה משפטית ממשטרת ישראל, הכוללת גם בקשה לחקירתו של המבקש וייספיש. המכתב מסיים ואומר: "לכשיגיע אלי חומר ראיות כלשהו אעבירו אליכם". במכתב השני, מצויין כי מתבקש תחקור המבקש וייספיש לרבות מסדר זיהוי תמונות, והתבקשה עמדת המבקשים בהקשר זה. מכאן, לא ברור כלל ועיקר כי תצמח השלכה ישירה ומשמעותית למבקשים כתוצאה מפעולות אלה, ובכל מקרה, השלכה זו תתברר בבוא העת. שעה שתוברר משמעותה והיקפה, ניתן יהא להתייחס אליה (וראה לעניין זה טיעון ב"כ של המבקש 2 בעמ' 5 לפרו' ש' 15 - 17). יתכן, כטענת הסנגורים, שההליך יחרוג מעבר לתשעה חודשים, אולם לא ניתן, על סמך הערכה זו, שאינה ודאית בשלב זה כלל ועיקר וגורמיה אינם ידועים, להוות משום טעם שיש בו, בשלב הנוכחי, להביא לשחרור המבקשים לחלופה. באשר לטענה כי חומר חקירה מסויים אבד למבקשת, לכך באה התייחסותו של כב' השופט צ' זילברטל (בהחלטתו שנזכרה לעיל, ר' הסיפא לסעיף 3 להחלטה) ובנוסף, יתכן שאובדן החומר יהא בו דווקא לסייע למבקשים, וגם עניין זה ראוי לבירור שטרם הגיעו זמנו.

7.     באשר לנסיבותיהם האישיות של המבקשים: העדר עברם הפלילי, תסקירים חיוביים ומשפחות תומכות, כל אלה הובאו לתשומת הלב בהחלטה בשאלת מעצרם, ואין, בשלב זה, בחלוף חודשיים מאז מתן אותה החלטה, משום בסיס למתן משקל שונה או נקודת התייחסות שונה לנתונים אלה. שיקולים אלה הובאו בחשבון לפני זמן קצר (לרבות בבקשות המבקשים שהוגשו ערב חג הפסח לשיחרורם ל - 72 שעות לליל הסדר).

        התוצאה, לפיכך, שהבקשות נדחות.

ניתנה היום כ"א באייר, תשס"ח (26 במאי 2008) בהעדר (בהסכמת הצדדים).

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים ולמבקשים עצמם.

קלדנית: רחל אמויאל